איראן 2025: עוצמה אסטרטגית מעל פני השטח – והתפוררות אזרחית מבפנים

כשאני אני בוחנת את ההתפתחויות האחרונות (ריצה בהולה למקלטים ולו"ז חדש שמתחיל ב4:00 בבוקר), את קצב התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית וסקירה מהירה על הלכי הרוח באיראן. מה שמתהווה זה אתגר אסטרטגי מורכב ורב-ממדי. הרבה מעבר לפן הצבאי אלא גם בצד האזרחי. איראן זו מדינה שמצד אחד מחזיקה ביכולות הרתעה מתקדמות מאוד, ומצד שני סובלת מיסודות פנימיים סדוקים שהולכים ומתערערים.

מצד אחד, אנחנו רואים שאיראן מחזיקה ביכולות צבאיות מרשימות, כולל טילים מדויקים ומתקני גרעין תת-קרקעיים. היכולות האלה מאפשרות לה להקרין כוח משמעותי ולהוות איום על היציבות האזורית. בשילוב עם תוכנית הגרעין המתקדמת שלה, זה מעניק לה מעמד של מעצמה אזורית עם יכולת הרתעה שאסור לזלזל בה.

אבל מצד שני, המערכת הפנימית באיראן שברירית וסדוקה. הכלכלה קורסת, האינפלציה משתוללת, והמטבע מאבד מערכו במהירות. חוסר שביעות הרצון בקרב האוכלוסייה, שבא לידי ביטוי במחאות סטודנטים ובאי-שקט חברתי, מצביע על יסודות פנימיים רופפים מאוד. השילוב הזה של דיכוי פנימי הולך וגובר לצד קריסה כלכלית יוצר "יציבות הפוכה" – איראן חזקה כלפי חוץ, אבל שברירית מאוד מבפנים.

עבור מקבלי החלטות, ההסתכלות האסטרטגית חייבת לכלול לא רק את האיום הצבאי והגרעיני, אלא גם את הפוטנציאל הגלום בחולשה הפנימית של איראן. ניהול נכון של המצב דורש מאיתנו איזון עדין בין הפעלת לחץ חיצוני – שיכול לכלול סנקציות כלכליות ודיפלומטיה תקיפה – לבין ניצול המנופים הפנימיים שנוצרים כתוצאה מחוסר היציבות. 

המימד הצבאי: התעצמות אסטרטגית תחת מעטפת אזרחית

מקורות גלויים (OSINT) מצביעים על מגמות מדאיגות המעידות על התעצמות צבאית וגרעינית משמעותית:

• יכולת פריצה גרעינית חסרת תקדים: איראן קרובה יותר מאי פעם ליכולת פריצה גרעינית, לא רק בכמות החומר המועשר, אלא גם בשליטה בתהליך התעשייתי כולו.

• שדרוג יכולות הגנה ותקיפה: אנו רואים פריסה של מערכות הגנה אווירית מתקדמות כמו Bavar-373, ניסויי טילים בליסטיים מוגברים, ושיפור דרמטי במערך המל"טים, כולל דגמים תוקפים מדויקים.

• הרחבת מתקנים תת-קרקעיים: ישנה תנועה לוגיסטית ערה המעידה על כוננות מבצעית במתקנים תת-קרקעיים באיספהאן, פורדו ונתנז, מה שמחזק את החשש מפני יכולות מוגברות ומוגנות.

השחיקה מבפנים: איומים משולבים על היציבות הפנימית

לצד ההתעצמות הצבאית, איראן מתמודדת עם שחיקה פנימית עמוקה בשלושה מוקדים עיקריים:

1. לגיטימציה שוחקת: הפחד הציבורי נשחק, הציבור מותש מעשרות שנים של דיכוי, והאמון במשטר בקריסה מתמדת.

2. כלכלה קורסת: המדינה סובלת מאינפלציה חסרת תקדים, שחיתות פושטת, סנקציות בינלאומיות חונקות, ומחסור חמור במטבע חוץ.

3. התנגדות אזרחית מבוזרת: נשים, סטודנטים ומיעוטים אתניים – כולם נמצאים בחזית המחאה, בין אם ברחובות, במסכים או בצללים. אירועים בולטים: 2009 – מהפכת "הקול הירוק": מאות אלפים ברחובות נגד זיוף הבחירות. 2019 – מחאת הדלק: מאות הרוגים מירי חי של המשטר, שהעיד על מידת האכזריות והפחד מהציבור. 2022 – פרשת מהסא אמיני: מחאה שפרצה על רקע מותה של אישה במעצר משטרת המוסר, והפכה לתנועה עולמית של נשים ללא חיג'אב מול המשטר, כשהתמונות זעזעו את העולם (אגב העיתונאיות שסיקרו את הפרשה הואשמו בריגול). 

איראן פועלת בו-זמנית בשני צירים מנוגדים:

• הרתעה כלפי חוץ: באמצעות יכולות גרעין, ארגוני פרוקסי בסביבתה, ולוחמת סייבר מתוחכמת.

• שליטה כלפי פנים: דרך הפחדה, צנזורה הדוקה, כליאה המונית, וענישה כלכלית המוטלת על מתנגדים.

אך ככל שהפער בין העוצמה החיצונית המוקרנת לבין השבריריות הפנימית גדל, כך המשטר הופך פגיע יותר מתמיד וזו נקודת המפתח האסטרטגית שצריך לזהות ולנצל.

מינוף החולשה הפנימית

המאבק מול איראן לא חייב להיות צבאי בלבד. זו הזדמנות לנהל מאבק רב-שכבתי, הכולל ממדים פסיכולוגיים, כלכליים, מידעניים, תרבותיים וקהילתיים. כדי לנצל זאת, הנה חמישה צירי פעולה מרכזיים לערעור המשטר מבפנים:

1. תודעה: עיצוב הנרטיב הפנימי

• חיזוק קולות מתנגדים: תמיכה והעצמת קולות של אופוזיציה בשפה הפרסית, באמצעות מדיה חופשית וקמפיינים חכמים.

• העצמת מאבקים מקומיים: תמיכה בתנועות מחאה ספציפיות – נשים, סטודנטים, מיעוטים אתניים (כמו הבלוצ'ים).

2. כלכלה: ניצול הסדקים הכספיים

• סנקציות ממוקדות אישית: הטלת סנקציות חכמות על בכירי משמרות המהפכה, האליטה העסקית המקורבת למשטר, וגורמים מושחתים.

• חסימת מנגנוני הלבנת כספים: פגיעה ביכולת המשטר להלבין הון באמצעות זהב, קריפטו, ונתיבים בינלאומיים כמו טורקיה.

• סיוע אזרחי גלותי: עידוד יצירת תשתיות סולידריות אלטרנטיביות על ידי קהילות איראניות בתפוצות.

3. מידע וסייבר: חשיפה ושיבוש

• חשיפת מסמכים ושחיתויות: חשיפת מידע שיכול לערער את אמון הציבור במשטר ולחשוף את סדקיו הפנימיים.

• שיבוש מערכות מעקב: פגיעה ביכולות המעקב של משטרת המוסר (Gasht-e Ershad) ואפליקציות צנזורה, כדי לאפשר חופש ביטוי גדול יותר.

• עידוד עריקים ולוחמה פסיכולוגית: חיזוק עריקים, איסוף עדויות מבפנים, וניהול לוחמה פסיכולוגית מדויקת שתגביר את הפיצול.

4. אלטרנטיבה: יצירת אופק חלופי

• לגיטימציה גלובלית לאופוזיציה: הענקת הכרה ותמיכה בינלאומית לארגוני אופוזיציה לגיטימיים.

• יצירת "חזית אזרחית חוצה": בניית בריתות ושיתופי פעולה בין גולים, מיעוטים, אינטלקטואלים ונשים איראניות.

5. סדקים פנימיים: העמקת המחלוקות

• ליבוי פערים בין הממסד הדתי למערכת הביטחונית: ניצול מתחים קיימים בין גורמים דתיים לשומרי המהפכה.

• הדגשת הקרע הבין-דורי באליטה: הדגשת הפערים בין הדור הוותיק לדור הצעיר בתוך ההנהגה האיראנית.

ניתוח אסטרטגי פשוט מצביע על חולשות אזרחיות מהותיות שעלולות לאתגר באופן ניכר את יציבותה ועוצמתה של איראן, הן בטווח הקצר והן בארוך. הבנת חולשות אלו פותחת פתח למהלכים אסטרטגיים שישפיעו דרמטית על מקומה של איראן בזירה הבין-לאומית.